<h1>או"ז שו"ת סימן תשמ"ה</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ואשר כתבת על המביא גט ממדינת הים אם צריך ליזהר שלא יתננו לה בלילה כיון דהוי דין שהרי שליח מצטרף עם השנים להיות שלשה לקיום הגט וקיום שטרות הוי מעשה ב"ד כדמוכח בכתובות [כ"ב ע"א] ובחזקת הבתים [מ' ע"א] גבי קנין בפני שנים אצ"ל כתובו דמעשה ב"ד בעי תלתא, או שמא כיון דקיום שטרות דרבנן יכול ליתנו לה אף בלילה. אע"ג דאמרי' ביש נוחלין [קי"ג ע"ב] ובסנהדרין [ל"ד ע"ב] שלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה כותבין ואין עושין דין אלמא כל מעשה ב"ד אפי' מדרבנן אין לעשות בלילה דמתנת שכיב מרע מדרבנן כר"נ בפ' מי שמת [קמ"ז ע"ב], יש להעמידה במתנת שכיב מרע במקצת שיש בה קנין וכמ"ד מתנת ש"מ דאורייתא אבל קיום שטרות דרבנן אפשר דכשר בלילה דהוי כגמר [דין] כמו חליצה למאן דמכשר בפ' מצות חליצה [ק"ד ע"א] ומפרש התם טעמא דכגמר דין דמיא ע"כ לשונך. נפלאתי על חכם כמותך שאתה מביא מקיום הגט שהוא דרבנן על נתינת הגט מידו לידה או מיד שלוחו לידה שהוא דאורייתא המתירה לשוק ופוסלה לכהונה למיקם עליה בלאו דגרושה ונראה בעיני דאשה שקבלה גיטה בלילה שאינה מגורשת דתחילת דין שפטינן ביום ולא בלילה כדתנן פ' אחד דיני ממונות [ל"ב ע"א] דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ואמרי' בגמרא [ל"ד ע"ב] מנא הני מילי א"ר אחא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ואין לומר דמצוה בעלמא קתני מיהו אם התחיל בדינו בלילה בדיעבד כשר דינו, דהא ר"א מפסיל חליצה בדיעבד משום דסבר חליצה כתחילת דין דמיא. הא למדת דאם התחיל בדינו בלילה דאפי' בדיעבד דיניה לאו דינא. הלכך נתינת הגט בלילה לא הויא נתינה ואינה מגורש' דמשפט כתיב ביה כההיא דפ' המגרש [פ"ח ע"ב] דאביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעש' אגיטא א"ל הא אנן הדיוטו' (תנן) [אנן] ותני' אר"ט כ"מ שאתה מוצא אגוריאות של עכו"ם אע"פ שדיניהם דין אי אתה רשאי להזדקק לפניהם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות (אלא) [אלמא] דהאי קרא דאלה המשפטים מיירי נמי בגיטין ומשפט פסול בלילה (אבל) [אפי'] בדיעבד כדפרי' וא"ת האי קרא דושפטו את העם מוקמי' לה בליל' הלכך נתינת הגט בלילה שהוא תחילת הדין פסול אפי' בדיעבד מידי דהוה אחליצה דקיי"ל שהיא תחילת הדין דתנן בפ' מצות חליצה [שם] חלצה בלילה חליצתה כשירה ר' אליעזר פוסל ואוקמינן דבהא פליגי דר"א [סבר] חליצה כתחילת דין דמיא ות"ק סבר חליצה כגמר דין דמיא ופי' ר' יהודה בר נתן זצ"ל כתחילת דין דמיא דע"י חליצה קא מתחלא למתבע כתובתה ולמ"ד כגמר דין דמיא ע"י חליצה דכגמר דין כתובתה כגבויה דמיא וה"נ יש לי לומר דפליגי בנתינת הגט דעל ידו גובה כתובתה כדתנן [כתובו' פ"ח ע"ב] הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה לר' אליעזר על ידו קא מתחלא למיתבע כתובתה ולרבנן ע"י גט כתובתה כגבויה דמיא וקיי"ל כר"א דחליצה כתחילת דין מדאמר [יבמות שם] ר' אבא בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק ביחידי בלילה ואמר שמואל כמה רב גובריה דעבד כיחידאה פירש"י וכן ריב"ן (דלגבותא) [דלגנותיה] קאמר שמואל כלומר שחולק על רבי אבא בר חייא דמכשיר בלילה וסובר דחליץ בליליא חליצתה פסולה ואסיקנא אב"א כולה נמי יחידא' קתני לה דתניא אר"י בר יוסי אני ראיתי את ר' ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי בלילה והכי קיי"ל וכ"מ באלפס וז"ל אמר שמואל כמה רב גובריה דעביד כיחידאה דתניא א"ר ישמעאל בר יוסי אני ראיתי את ר' ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק וביחידי בלילה למימרא דלית הלכתא כותיה עכ"ל, אבל לישנא קמא לא הזכיר ש"מ דכי האי לישנא ס"ל, ותו דכתב בפירוש למימרא דלית הלכת' כותיה ואמרי' נמי ר"פ כל הגט [כ"ד ע"ב] במערבא אמרי משמיה דר"א שמאל ולילה פסולין ופוסלין ובתשובות הגאונים שבספר המקצועות כתב וצריכין ב"ד למקבע דוכתא ביממא דלית הלכתא כי האי מתני' דקתני חלצה [בלילה] חליצתה כשירה אלא כר"א דפסיל עכ"ל. ובפר"ח כתב אי בעית אימא הני כולהו מכשר בכולהו לכתחילה דתניא א"ר ישמעאל בר' יוסי כו', משמע דלא פליג שמואל אלא לכתחילה וע"ז הקפיד על (רב) [ר' אבא] בר חייא קטוספאה שעשה לכתחילה אבל בדיעבד משמע מלשונו דמכשיר שמואל מיהו לא מסתבר לי אלא כדברי (דאתי') [רבותי'] דפסלי אפי' בדיעבד וכן פסק ה"ר משה בר מיימן [פ"ד יבום הלכה ט"ז] דחליצה בלילה פסולה וכ"כ רבי' אלפס בסידור חליצה שלו ברישא צריכין בי דינא למיקבע דוכתא ביממא הלכך אתבריר לן דחליצה בלילה פסולה. הלכך נתינת הגט בלילה [נמי פסול] דחד טעמא היא כדפרישית. ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמר הדין מודה בנתינת [הגט] דהוא תחילת דין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא ר"א דסבר שהוא תחילת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא הוא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהיא כגמר הדין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עליה חלץ לה פקע לה איסור לאו הלכך דמי לגמר דין, אבל נתינת [גט] מכי יהיב לה גיטא פקעה לה כל האיסור ואין שייך בהו תחילה וסוף ולד"ה כתחילת הדין. הלכך נתן לה גיטא בלילה לאו כלום הוא ולא מיגרשא אפי' נתן לה מידו לידה וכ"ש שלוחו שצריך קיום שאם נתן לה בלילה לאו כלום הוא. הלכך נראה בעיני אשה שקבלה גיטא בליליא ל"ש מידו לידה ל"ש מיד שלוחו ל"ש באותה מדינה ל"ש בבא ממדינת הים אחרת לאו כלום הוא ואינה מגורשת כלל. והא דתנן בהקורא למפרע [כ' ע"ב] כל היום כשר לקרות את המגילה וכו' ולא קתני ולנתינת הגט, הא לא קשיא דה"נ לא תני חליצה ודינין דלא קתני אלא מצות עשה דחובה וזמן קבוע. ודבר זה לא כתבתי לסמוך עלי בשעת מעשה עד שאשמע דעת רבותי מה יאמרו אע"פ שנראה בעיני כמו שהוכחתי מחליצה מדכתיב ביה משפט. ואע"ג דמייתי לה אעישוי גט ולא אשכחן דמייתי ליה אנתינת גט אפ"ה ליכא למימר דדוקא אעישוי כתיב ואלה המשפטים ולא אנתינה וראיה לדבר בהחולץ [מ"ו ע"ב] דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה ופירש"י וכן רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דה"ט דאין מטבילין גר בלילה ואע"ג דלא אשכחן דכתיב משפט אטבילת גר אלא באמור [אל] הכהנים כתיב גבי מברך את השם וגבי מכה נפש אדם ונפש בהמה משפט אחד יהיה כגר כאזרח יהיה ובשלח לך אנשים גבי קרבנות תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם ובכי תצא כתיב לא תטה משפט גר דהיינו שהוא תובע אחרים ממון או אחרים תובעין אותו (אלא) [אבל] בטבילת גר לא אשכחן דכתיב משפט דלא כתיב טבילת גר בתורה אלא דילפינן לה מאבות, דהא כתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אפ"ה לא אמרינן דמשפט דכתיב בגר היינו דוקא לענין מברך ומכה וקרבנות ודיני ממונות ולא לענין טבילה דלא כתיבא באורייתא אלא מוקמינן ליה אכל עניני גר ואפי' אטבילת גר אע"ג דלא שייך בטבילתו שום דיני ממונות שאינו גובה שום ממון ע"י טבילתו ופסקינן הלכתא דאין מטבילים גר בלילה. מעתה יש לי ללמוד מיכן אפי' אי הוה כתב ואלה המשפטים בפירוש (אבל) אעשוי אין לומר דדוקא אעישוי קאי ולא אנתינת גט בק"ו מטבילה שאינה גובה ממון ק"ו נתינת גט שהיא [גובה] כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג ופטור מקבורתה ומפרקונה ושייך ביה דינא טובא כ"ש דמוקמינן ביה המשפטים ושפיר ילפינן מינה דאין נותנין גט בלילה דמשפט כתיב ביה אלא ביום דווקא. וכי תימא לבעי נתינת גט תלתא ולא אשכחן דהוזכרו תלתא אלא במביא גט ממדינת הים [גיטין ה' ע"ב] משום דקיום שטרות בשלשה וגבי ביטול גט בהשולח [ל"ב ע"ב] ואמאי הואיל ונתינת גט משפט כתיב ביה לבעי תלתא כדא"ר יוחנן גר צריך שלשה משום דכתיב ביה משפט. לא היא דע"כ תלתא דקאמר ר"י היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונות גופייהו דא"ר חייא בר אבא אר"י לית ליה עירוב פרשיות [ב"ק ק"ו ע"ב] לית ליה תלתא [סנהדרין ב' ע"ב] אלא ע"כ תלתא דקאמר מדרבנן היא דקאמר והא נמי דדייקי' מדרב ספרא ש"מ (מדצריך) [דמצריך] שלשה היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונו' חד כשר דאוריית' דקיי"ל כרב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא חד נמי כשר דשמואל קאי כותיה כדאוקימנא דאית ליה דשמואל ולשמואל ה"ה אפי' חד אלא קמ"ל דאפי' שנים נקראו ב"ד חציף ופסיק בה"ג כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה משום דרב נחמן קאי כותיה דאמר [סנהדרין ה' ע"א] כגון אנא דגמירנא וסבירנא דייננא אפי' יחידי הלכך גר אע"ג דכתיב ביה משפט חד סגי מדאורייתא מיהו טבילה ודאי ביום בעי מידי דהוה [אמשפט] דדוקא ביום אע"ג דסגי בחד הלכך נתינת גט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט לא בעי תלתא ובפני חד שיודע להקרות סגי, אלא דבעינן תרי שימסור הגט לפניהם דלא מיבעיא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי אלא אפי' לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי פסקו הגאונים דבעי מסירה [בתרי] דאין דבר שבערוה פחות משנים הרי קיימא לן שצריך למסור לה הגט בפני שנים ואותם שנים שמוסר לפניהם בעינן שידעו להקרות את הגט דאמר [גיטין י"ט ע"ב] מרימר משמיה דרב דימי מנהרדעא הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקרייהו ופירש"י דהיינו עדי מסירה הלכך הואיל ויהבו לה באפי תרי שיודעין להקרות הן הן עדי' הן הן דיינין דהואיל ויהיב ליה להאי גיטא ביממא שהוא כשר לדון כל כי האי גוונא עד נעשה דיין אפי' בדאורייתא כההיא דפ' החובל [צ' ע"ב] דר"י נשיאה עד ודיין הוה ואפיק מיניה מנה צורי ופלוגתייהו דר"ט ור"ע אוקי שראו בלילה שאינו ראוי לדין [אבל ביום] עד נעש' דיין אע"ג דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה ותנן בפ' ראוהו ב"ד [כ"ה ע"ב] ראוהו בית דין בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש ופרכי' לא תהא שמיעה גדולה מראיה אר"ז כגון שראוהו בלילה ופרכי' לימא מתני' דלא כר"ע ושנינן אפי' תימא ר"ע ע"כ לא קאמר ר"ע התם אלא בדיני נפשות וכו' אבל הכא אפי' ר"ע מודה. שמעינן נמי מהתם דהיכא דראה ביום שהעד נעשה (בלילה) [דיין]. ואע"ג דסתרין אהדדי דהחובל ודראוהו מ"מ שמעינן מינה דהיכא דראה ביום שהעד נעשה דיין. הלכך נראה בעיני דנתינת הגט דוקא ביום לא בלילה. ומגמגם מה שאומר משום דכתיב ויצאה והיתה ויש צדדין בדבר ולא אכתוב עד אראה מה שישיבני רבותי על הגט. ונראה בעיני דקיום שטרות אפי' בלילה וכן קיום הגט אף ע"ג דאין נתינתו כ"א ביום מדאמר בפרק האשה שנתארמלה [כ"א ע"ב] גבי שלשה שישבו לקיים את השטר ש"מ עד נעשה דיין ופרכינן מראוהו שלשה והן ב"ד וכו' ושנינן הנח עדות החודש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן ותימא דפריך לה מינה והא אוקימנא שראוהו בלילה ואילו שלשה שישבו לקיים את השטר ע"כ ביום עסקינן אם אין קיום שטרות בלילה אלא יש לי ללמוד מיכן דקיום שטרות אפי' בלילה ורב הונא סתמא קאמר שלשה שישבו לקיים את השטר ואפי' בלילה ופריך שפיר מראוהו ב"ד דאוקמה בלילה. הלכך לא היה לך (להדיא) [להביא] מקיום הגט על נתינת הגט ותלתא דבעינן בקיום הגט לאו משום דמעשה ב"ד אלא משום שיהו נראים כב"ד שלא יהא עד מפי עד כדפירש רבינו שמואל בחזקת הבתים [מ', ע"א ד"ה קיום].
<h2>דף קיג:</h2>
ואשר כתבת על המביא גט ממדינת הים אם צריך ליזהר שלא יתננו לה בלילה כיון דהוי דין שהרי שליח מצטרף עם השנים להיות שלשה לקיום הגט וקיום שטרות הוי מעשה ב"ד כדמוכח בכתובות [כ"ב ע"א] ובחזקת הבתים [מ' ע"א] גבי קנין בפני שנים אצ"ל כתובו דמעשה ב"ד בעי תלתא, או שמא כיון דקיום שטרות דרבנן יכול ליתנו לה אף בלילה. אע"ג דאמרי' ביש נוחלין [קי"ג ע"ב] ובסנהדרין [ל"ד ע"ב] שלשה שנכנסו לבקר את החולה בלילה כותבין ואין עושין דין אלמא כל מעשה ב"ד אפי' מדרבנן אין לעשות בלילה דמתנת שכיב מרע מדרבנן כר"נ בפ' מי שמת [קמ"ז ע"ב], יש להעמידה במתנת שכיב מרע במקצת שיש בה קנין וכמ"ד מתנת ש"מ דאורייתא אבל קיום שטרות דרבנן אפשר דכשר בלילה דהוי כגמר [דין] כמו חליצה למאן דמכשר בפ' מצות חליצה [ק"ד ע"א] ומפרש התם טעמא דכגמר דין דמיא ע"כ לשונך. נפלאתי על חכם כמותך שאתה מביא מקיום הגט שהוא דרבנן על נתינת הגט מידו לידה או מיד שלוחו לידה שהוא דאורייתא המתירה לשוק ופוסלה לכהונה למיקם עליה בלאו דגרושה ונראה בעיני דאשה שקבלה גיטה בלילה שאינה מגורשת דתחילת דין שפטינן ביום ולא בלילה כדתנן פ' אחד דיני ממונות [ל"ב ע"א] דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה ואמרי' בגמרא [ל"ד ע"ב] מנא הני מילי א"ר אחא בר פפא דאמר קרא ושפטו את העם בכל עת וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין ולילה לגמר דין. ואין לומר דמצוה בעלמא קתני מיהו אם התחיל בדינו בלילה בדיעבד כשר דינו, דהא ר"א מפסיל חליצה בדיעבד משום דסבר חליצה כתחילת דין דמיא. הא למדת דאם התחיל בדינו בלילה דאפי' בדיעבד דיניה לאו דינא. הלכך נתינת הגט בלילה לא הויא נתינה ואינה מגורש' דמשפט כתיב ביה כההיא דפ' המגרש [פ"ח ע"ב] דאביי אשכחיה לרב יוסף דהוה קא מעש' אגיטא א"ל הא אנן הדיוטו' (תנן) [אנן] ותני' אר"ט כ"מ שאתה מוצא אגוריאות של עכו"ם אע"פ שדיניהם דין אי אתה רשאי להזדקק לפניהם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות (אלא) [אלמא] דהאי קרא דאלה המשפטים מיירי נמי בגיטין ומשפט פסול בלילה (אבל) [אפי'] בדיעבד כדפרי' וא"ת האי קרא דושפטו את העם מוקמי' לה בליל' הלכך נתינת הגט בלילה שהוא תחילת הדין פסול אפי' בדיעבד מידי דהוה אחליצה דקיי"ל שהיא תחילת הדין דתנן בפ' מצות חליצה [שם] חלצה בלילה חליצתה כשירה ר' אליעזר פוסל ואוקמינן דבהא פליגי דר"א [סבר] חליצה כתחילת דין דמיא ות"ק סבר חליצה כגמר דין דמיא ופי' ר' יהודה בר נתן זצ"ל כתחילת דין דמיא דע"י חליצה קא מתחלא למתבע כתובתה ולמ"ד כגמר דין דמיא ע"י חליצה דכגמר דין כתובתה כגבויה דמיא וה"נ יש לי לומר דפליגי בנתינת הגט דעל ידו גובה כתובתה כדתנן [כתובו' פ"ח ע"ב] הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה לר' אליעזר על ידו קא מתחלא למיתבע כתובתה ולרבנן ע"י גט כתובתה כגבויה דמיא וקיי"ל כר"א דחליצה כתחילת דין מדאמר [יבמות שם] ר' אבא בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק ביחידי בלילה ואמר שמואל כמה רב גובריה דעבד כיחידאה פירש"י וכן ריב"ן (דלגבותא) [דלגנותיה] קאמר שמואל כלומר שחולק על רבי אבא בר חייא דמכשיר בלילה וסובר דחליץ בליליא חליצתה פסולה ואסיקנא אב"א כולה נמי יחידא' קתני לה דתניא אר"י בר יוסי אני ראיתי את ר' ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי בלילה והכי קיי"ל וכ"מ באלפס וז"ל אמר שמואל כמה רב גובריה דעביד כיחידאה דתניא א"ר ישמעאל בר יוסי אני ראיתי את ר' ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק וביחידי בלילה למימרא דלית הלכתא כותיה עכ"ל, אבל לישנא קמא לא הזכיר ש"מ דכי האי לישנא ס"ל, ותו דכתב בפירוש למימרא דלית הלכת' כותיה ואמרי' נמי ר"פ כל הגט [כ"ד ע"ב] במערבא אמרי משמיה דר"א שמאל ולילה פסולין ופוסלין ובתשובות הגאונים שבספר המקצועות כתב וצריכין ב"ד למקבע דוכתא ביממא דלית הלכתא כי האי מתני' דקתני חלצה [בלילה] חליצתה כשירה אלא כר"א דפסיל עכ"ל. ובפר"ח כתב אי בעית אימא הני כולהו מכשר בכולהו לכתחילה דתניא א"ר ישמעאל בר' יוסי כו', משמע דלא פליג שמואל אלא לכתחילה וע"ז הקפיד על (רב) [ר' אבא] בר חייא קטוספאה שעשה לכתחילה אבל בדיעבד משמע מלשונו דמכשיר שמואל מיהו לא מסתבר לי אלא כדברי (דאתי') [רבותי'] דפסלי אפי' בדיעבד וכן פסק ה"ר משה בר מיימן [פ"ד יבום הלכה ט"ז] דחליצה בלילה פסולה וכ"כ רבי' אלפס בסידור חליצה שלו ברישא צריכין בי דינא למיקבע דוכתא ביממא הלכך אתבריר לן דחליצה בלילה פסולה. הלכך נתינת הגט בלילה [נמי פסול] דחד טעמא היא כדפרישית. ותו נראה בעיני דאפי' למ"ד חליצה כגמר הדין מודה בנתינת [הגט] דהוא תחילת דין שאני אומר דהא דפליגי לענין חליצה לאו מטעם כתובה אלא ר"א דסבר שהוא תחילת דין מפני שיבמה לשוק בלאו והשתא הוא דמתחיל להתירה ולת"ק דאמר שהיא כגמר הדין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה מיתה ועדיין איסור לאו מורכב עליה חלץ לה פקע לה איסור לאו הלכך דמי לגמר דין, אבל נתינת [גט] מכי יהיב לה גיטא פקעה לה כל האיסור ואין שייך בהו תחילה וסוף ולד"ה כתחילת הדין. הלכך נתן לה גיטא בלילה לאו כלום הוא ולא מיגרשא אפי' נתן לה מידו לידה וכ"ש שלוחו שצריך קיום שאם נתן לה בלילה לאו כלום הוא. הלכך נראה בעיני אשה שקבלה גיטא בליליא ל"ש מידו לידה ל"ש מיד שלוחו ל"ש באותה מדינה ל"ש בבא ממדינת הים אחרת לאו כלום הוא ואינה מגורשת כלל. והא דתנן בהקורא למפרע [כ' ע"ב] כל היום כשר לקרות את המגילה וכו' ולא קתני ולנתינת הגט, הא לא קשיא דה"נ לא תני חליצה ודינין דלא קתני אלא מצות עשה דחובה וזמן קבוע. ודבר זה לא כתבתי לסמוך עלי בשעת מעשה עד שאשמע דעת רבותי מה יאמרו אע"פ שנראה בעיני כמו שהוכחתי מחליצה מדכתיב ביה משפט. ואע"ג דמייתי לה אעישוי גט ולא אשכחן דמייתי ליה אנתינת גט אפ"ה ליכא למימר דדוקא אעישוי כתיב ואלה המשפטים ולא אנתינה וראיה לדבר בהחולץ [מ"ו ע"ב] דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גר צריך שלשה מ"ט משפט כתיב ביה ופירש"י וכן רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דה"ט דאין מטבילין גר בלילה ואע"ג דלא אשכחן דכתיב משפט אטבילת גר אלא באמור [אל] הכהנים כתיב גבי מברך את השם וגבי מכה נפש אדם ונפש בהמה משפט אחד יהיה כגר כאזרח יהיה ובשלח לך אנשים גבי קרבנות תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם ובכי תצא כתיב לא תטה משפט גר דהיינו שהוא תובע אחרים ממון או אחרים תובעין אותו (אלא) [אבל] בטבילת גר לא אשכחן דכתיב משפט דלא כתיב טבילת גר בתורה אלא דילפינן לה מאבות, דהא כתיב ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אפ"ה לא אמרינן דמשפט דכתיב בגר היינו דוקא לענין מברך ומכה וקרבנות ודיני ממונות ולא לענין טבילה דלא כתיבא באורייתא אלא מוקמינן ליה אכל עניני גר ואפי' אטבילת גר אע"ג דלא שייך בטבילתו שום דיני ממונות שאינו גובה שום ממון ע"י טבילתו ופסקינן הלכתא דאין מטבילים גר בלילה. מעתה יש לי ללמוד מיכן אפי' אי הוה כתב ואלה המשפטים בפירוש (אבל) אעשוי אין לומר דדוקא אעישוי קאי ולא אנתינת גט בק"ו מטבילה שאינה גובה ממון ק"ו נתינת גט שהיא [גובה] כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג ופטור מקבורתה ומפרקונה ושייך ביה דינא טובא כ"ש דמוקמינן ביה המשפטים ושפיר ילפינן מינה דאין נותנין גט בלילה דמשפט כתיב ביה אלא ביום דווקא. וכי תימא לבעי נתינת גט תלתא ולא אשכחן דהוזכרו תלתא אלא במביא גט ממדינת הים [גיטין ה' ע"ב] משום דקיום שטרות בשלשה וגבי ביטול גט בהשולח [ל"ב ע"ב] ואמאי הואיל ונתינת גט משפט כתיב ביה לבעי תלתא כדא"ר יוחנן גר צריך שלשה משום דכתיב ביה משפט. לא היא דע"כ תלתא דקאמר ר"י היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונות גופייהו דא"ר חייא בר אבא אר"י לית ליה עירוב פרשיות [ב"ק ק"ו ע"ב] לית ליה תלתא [סנהדרין ב' ע"ב] אלא ע"כ תלתא דקאמר מדרבנן היא דקאמר והא נמי דדייקי' מדרב ספרא ש"מ (מדצריך) [דמצריך] שלשה היינו מדרבנן ואפי' בדיני ממונו' חד כשר דאוריית' דקיי"ל כרב אחא בריה דרב איקא דאמר מדאורייתא חד נמי כשר דשמואל קאי כותיה כדאוקימנא דאית ליה דשמואל ולשמואל ה"ה אפי' חד אלא קמ"ל דאפי' שנים נקראו ב"ד חציף ופסיק בה"ג כשמואל אע"ג דרבא פליג עליה משום דרב נחמן קאי כותיה דאמר [סנהדרין ה' ע"א] כגון אנא דגמירנא וסבירנא דייננא אפי' יחידי הלכך גר אע"ג דכתיב ביה משפט חד סגי מדאורייתא מיהו טבילה ודאי ביום בעי מידי דהוה [אמשפט] דדוקא ביום אע"ג דסגי בחד הלכך נתינת גט נמי אע"ג דכתיב ביה משפט לא בעי תלתא ובפני חד שיודע להקרות סגי, אלא דבעינן תרי שימסור הגט לפניהם דלא מיבעיא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי אלא אפי' לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי פסקו הגאונים דבעי מסירה [בתרי] דאין דבר שבערוה פחות משנים הרי קיימא לן שצריך למסור לה הגט בפני שנים ואותם שנים שמוסר לפניהם בעינן שידעו להקרות את הגט דאמר [גיטין י"ט ע"ב] מרימר משמיה דרב דימי מנהרדעא הני בי תרי דיהבי גיטא קמייהו צריכי למקרייהו ופירש"י דהיינו עדי מסירה הלכך הואיל ויהבו לה באפי תרי שיודעין להקרות הן הן עדי' הן הן דיינין דהואיל ויהיב ליה להאי גיטא ביממא שהוא כשר לדון כל כי האי גוונא עד נעשה דיין אפי' בדאורייתא כההיא דפ' החובל [צ' ע"ב] דר"י נשיאה עד ודיין הוה ואפיק מיניה מנה צורי ופלוגתייהו דר"ט ור"ע אוקי שראו בלילה שאינו ראוי לדין [אבל ביום] עד נעש' דיין אע"ג דרחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה ותנן בפ' ראוהו ב"ד [כ"ה ע"ב] ראוהו בית דין בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש ופרכי' לא תהא שמיעה גדולה מראיה אר"ז כגון שראוהו בלילה ופרכי' לימא מתני' דלא כר"ע ושנינן אפי' תימא ר"ע ע"כ לא קאמר ר"ע התם אלא בדיני נפשות וכו' אבל הכא אפי' ר"ע מודה. שמעינן נמי מהתם דהיכא דראה ביום שהעד נעשה (בלילה) [דיין]. ואע"ג דסתרין אהדדי דהחובל ודראוהו מ"מ שמעינן מינה דהיכא דראה ביום שהעד נעשה דיין. הלכך נראה בעיני דנתינת הגט דוקא ביום לא בלילה. ומגמגם מה שאומר משום דכתיב ויצאה והיתה ויש צדדין בדבר ולא אכתוב עד אראה מה שישיבני רבותי על הגט. ונראה בעיני דקיום שטרות אפי' בלילה וכן קיום הגט אף ע"ג דאין נתינתו כ"א ביום מדאמר בפרק האשה שנתארמלה [כ"א ע"ב] גבי שלשה שישבו לקיים את השטר ש"מ עד נעשה דיין ופרכינן מראוהו שלשה והן ב"ד וכו' ושנינן הנח עדות החודש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן ותימא דפריך לה מינה והא אוקימנא שראוהו בלילה ואילו שלשה שישבו לקיים את השטר ע"כ ביום עסקינן אם אין קיום שטרות בלילה אלא יש לי ללמוד מיכן דקיום שטרות אפי' בלילה ורב הונא סתמא קאמר שלשה שישבו לקיים את השטר ואפי' בלילה ופריך שפיר מראוהו ב"ד דאוקמה בלילה. הלכך לא היה לך (להדיא) [להביא] מקיום הגט על נתינת הגט ותלתא דבעינן בקיום הגט לאו משום דמעשה ב"ד אלא משום שיהו נראים כב"ד שלא יהא עד מפי עד כדפירש רבינו שמואל בחזקת הבתים [מ', ע"א ד"ה קיום].
